תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא הפרעה אנדוקרינית נפוצה המשפיעה על נשים רבות בגיל הפוריות. התסמונת מתאפיינת בחוסר איזון הורמונלי, הפרעות מטבוליות ונזק חמצוני מוגבר, והיא מובילה לעיתים קרובות לתסמינים כמו מחזור לא סדיר, שיעור יתר וקושי בשמירה על משקל תקין.
מה בדק המחקר הנוכחי
המחקר היה מחקר אקראי מבוקר והוא בדק את ההשפעות של תוכנית אימונים משולבת בת שמונה שבועות – ששילבה גם תרגילי התנגדות וגם אימוני סיבולת – על נשים שאובחנו עם PCOS. המחקר נמשך 8 שבועות ונבדקו בו 30 נשים עם שחלות פוליציסטיות (גיל ממוצע 24). תוכנית האימונים כללה 3 מפגשים בשבוע, עם 30 עד 40 דקות של תרגילי התנגדות כגון לחיצת ספסל, משיכה למטה ולחיצת רגליים, ולאחר מכן 25 עד 40 דקות של ריצה (בעד 70% מדופק היעד). קבוצת הביקורת המשיכה בפעילות היומיומית הרגילה שלה ולא ערכה אימונים.
מטרת המחקר הייתה להעריך שינויים ברמות ההורמונים, פרופילים מטבוליים, סמנים דלקתיים ומדדי מתח חמצוני.
מה נמצא במחקר
המחקר הדגים מספר ממצאים:
רגישות משופרת לאינסולין: המשתתפות בקבוצת האימון המשולב הראו ירידה משמעותית ברמות האינסולין בצום וכן ירידה בעמידות לאינסולין. ממצאים אלה מרמזים על רגישות מוגברת לאינסולין, ממצא בעל חשיבות רבה שכן תנגודת לאינסולין היא דאגה שכיחה ב-PCOS.
שיפור בפרופיל השומנים: חלה ירידה בולטת ברמות הכולסטרול הכללי וברמות הכולסטרול מסוג LDL בקרב קבוצת הפעילות הגופנית, מה שמצביע על סיכון מופחת לסיבוכים קרדיווסקולריים הקשורים לעתים קרובות ל-PCOS.
שיפור בפרופיל ההורמונלי: משטר האימונים הוביל להפחתה משמעותית ברמות הטסטוסטרון. הורמון זה תורם לתסמינים כמו שיעור יתר ואקנה בקרב הסובלות מהתסמונת.
הפחתת מתח חמצוני: סמנים של עקה חמצונית, כגון מלונדאלדהיד (MDA), ירדו בקבוצת הפעילות הגופנית, דבר המצביע על כך שאימון משולב יכול להפחית נזקים חמצוניים, אשר ממלאים תפקיד בסיבוכים הכרוכים ב-PCOS.
מהם המנגנונים בהם הפעילות הגופנית עוזרת
את התוצאות החיוביות מאימוני ההתנגדות והסיבולת המשולבים ניתן לייחס למספר מנגנונים פיזיולוגיים:
ספיגת גלוקוז מוגברת: פעילות גופנית סדירה מגבירה את ספיגת הגלוקוז על ידי תאי השריר, מפחיתה את רמות הסוכר בדם ומפחיתה את הדרישה לייצור אינסולין.
ויסות הורמונלי: פעילות גופנית יכולה לווסת את המערכת האנדוקרינית, מה שמוביל לרמות הורמונים מאוזנות וייצור מופחת של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים).
השפעות נוגדות דלקת: פעילות גופנית גורמת לשחרור ציטוקינים אנטי דלקתיים, שיכולים לנטרל את הדלקת הכרונית בדרגה נמוכה הנצפית בסובלות מ-PCOS
מה התפקיד של הפעילות הגופנית בניהול PCOS
מעבר לממצאי מחקר זה, מחקרים נוספים גם הם מעידים על החשיבות של פעילות גופנית מסוגים שונים בניהול PCOS:
אימון אירובי: פעילויות כמו ריצה או רכיבה על אופניים הוכחו כמשפרות את בריאות הלב וכלי הדם ומסייעות בניהול המשקל בנשים עם PCOS.
אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה: HIIT: שיטת אימון זו הוכיחה יעילות בשיפור הרגישות לאינסולין והפחתת השומן הבטני, ומציעה אפשרות אימון יעילה בזמן קצר יחסית.
אימוני התנגדות: שילוב של הרמת משקולות או תרגילי משקל גוף יכולים לשפר מסת שריר וחוזק, ולתרום לבריאות מטבולית טובה יותר.
המלצות מעשיות
לנשים עם PCOS השוקלות משטר פעילות גופנית:
לפי מחקר זה השילוב של תרגילי התנגדות וסיבולת יכול להציע יתרונות מקיפים, תוך התייחסות להיבטים המטבוליים וההורמונליים של PCOS.
התמדה בפעילות הגופנית מסוג זה בנשים בסובלות מ PCOS יכולה להוביל לשיפורים מתמשכים בבריאות.
לסיכום
השילוב של אימוני התנגדות וסיבולת משולבים מציג גישה לא תרופתית מבטיחה לניהול PCOS. על ידי טיפול בתנגודת לאינסולין, חוסר האיזון ההורמונלי והנזק החמצוני, הפעילות הגופנית הסדירה יכולה לשפר משמעותית את איכות החיים ובריאותן של נשים הסובלות ממצב זה.
מקורות
https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11697657/
