הטיפול התרופתי לצרבת- האם יש לו השלכות בריאותיות?

התרופות הללו נחשבות בטוחות כשהן ניתנות בצורה מתאימה ע״י הרופא. אך יש להדגיש שה-FDA אישר אותן לשימוש לטווח קצר בלבד ולא לשימוש למשך חודשים עד שנים. גורם נוסף שמסבך את היכולת לעקוב אחר משך השימוש בהן, הוא שתכשירים מסויימים, כמו אומפרזול 20 מ״ג, ניתנים ללא מרשם רופא כך שלא ניתן לעקוב אחר משך השימוש בהם. הבעיה היא שהשימוש בתרופות הללו לטווח הארוך יכול להוביל לבעיות רבות כמו חסרים בויטמינים ומינרלים, הפרשת יתר של חומצה כשמפסיקים את הטיפול, שברים בעצמות, זיהומים, וסיכונים למערכת הלב וכלי הדם.
לפי מאמר שפורסם בשנת 2020 בעיתון הרפואי Therapies, במרבית המקרים בהם הרופאים רושמים את התרופות הללו למטופלים, אין לכך הצדקה רפואית,ובנוסף במקרים רבים הטיפול ניתן לתקופות ממושכות ואף לכל החיים, מה שיכול להוביל לבעיות רפואיות מרובות (1).

מהן הבעיות הרפואיות שיכולות להיווצר כתוצאה משימוש ממושך בתרופות המעכבות את משאבת המימן

1.חסרים בויטמינים

חסר בויטמין בי 12
לויטמין זה יש תפקיד חשוב בייצור הדנא, בהבשלת כדוריות הדם האדומות, ובתפקוד תקין של העצבים. המקור העיקרי לויטמין זה הוא ממזון מהחי.השימוש ארוך הטווח בתרופות המעכבות את משאבת המימן הוא גורם סיכון להתפתחות של חסר בויטמין זה. ויטמין בי 12 שמגיע מהמזון מגיע כך שהוא קשור לחלבונים.השחרור שלו מהחלבונים אליהם הוא קשור מתרחש בנוכחות חומצת הקיבה. לחומצת הקיבה יש אם כן תפקיד מפתח בספיגה של ויטמין בי 12. לכן דיכוי הפרשת החומצה ע״י שימוש בתרופות המעכבות את משאבת המימן יכול להוביל לתת ספיגה של ויטמין בי 12 ולמצבים כמו אנמיה, ופגיעה בעצבים.מספר מחקרים הראו את הקשר בין השימוש בתרופות הללו לבין הירידה ברמות של ויטמין בי 12. במחקר שנערך על 10 נבדקים בריאים, שימוש במשך שבועיים בתרופה אומפרזול גרם לירידה בספיגה של ויטמין בי 12. במחקר אחר נמצא שבמטופלים בתרופות הללו באופן ממושך, היתה ירידה משמעותית סטטיסטית ברמות הויטמין בי 12 לעומת אנשים שלא נטלו טיפול זה.
לאור הממצאים הללו מומלץ שבאנשים שנוטלים את הטיפול התרופתי באופן ממושך יבוצע מעקב אחר רמות הויטמין בי 12 שלהם.

חסר בויטמין סי

לויטמין זה ישנה פעילות נוגדת נזק חימצוני, ומכיון שבני האדם לא יכולים לייצר אותו, יש לקבל אותו בדיאטה. בסביבה החומצית של הקיבה הויטמין סי נמצא בצורתו הפעילה. לעומת זאת בסביבה בסיסית הוא הופך לחומר שאינו יכול להפוך בחזרה לויטמין סי הפעיל.לכן, במצבים כמו חסר בחומצת קיבה, ושימוש בתרופות שמעכבות את משאבת המימן, יורדת הכמות והזמינות של ויטמין סי בקיבה. במחקר שבדק את רמות הויטמין סי בדם במטופלים שנטלו אומפרזול במשך חודש לעומת מטופלים שלא נטלו אומפרזול, כאשר כמות הויטמין סי בדיאטה היתה קבועה,נמצאה רמה נמוכה יותר של ויטמין סי בדם של המטופלים שטופלו בתרופה. מחברי המאמר מציינים שלמרות ממצאי המחקר הזה אין כיום המלצה ליטול תוסף של ויטמין סי במי שנוטלים את מעכבי משאבות המימן.

2. חסרים במינרלים

חסר במגנזיום
כל התרופות מסוג מעכבי משאבות המימן היו קשורות במקרים של חסר במגנזיום.למרות שמספר המקרים המדווחים לא היה גדול, ה-FDA הוציא ב-2011 אזהרה שבה נאמר שקיים סיכון לחסר במגנזיום בשימוש ממושך בתרופות הללו. במרבית המקרים שדווחו, המטופלים סבלו מרמת מגנזיום נמוכה באופן חמור. במחקר שתיאר 28 מטופלים שסבלו מרמת מגנזיום נמוכה, משך הטיפול במעכבי משאבות המימן נע בין 1-2 שנים ל-10 שנים. במחקר אחר, שעקב אחר 10 מטופלים, הודגם חסר במגנזיום בשימוש ארוך טווח במעכבי משאבות המימן. תוספים של מגנזיום לא פתרו את החסר במגנזיום בנבדקים, והדבר היחידי שעזר היה הפסקה של מעכבי משאבות המימן.מחברי המחקר מציעים לבדוק רמות מגנזיום בכל מי שמקבל לזמן ממושך את תרופות שמעכבות משאבת המימן.

חסר בברזל
לחומצת הקיבה ישנו תפקיד חשוב בספיגה של ברזל מהדיאטה. במצבים של חסר חומצה בקיבה, או בשימוש במעכבי משאבת המימן ישנה פגיעה בספיגה של הברזל. בספרות הרפואית תוארו מספר מקרים בהם התפתחה אנמיה של חסר ברזל באנשים שהשתמשו במעכבי משאבת המימן. הנבדקים הללו לא הגיבו לטיפול בתוספי ברזל כאשר הם המשיכו ליטול את מעכבי משאבת המימן, אך הגיבו טוב לתוספי הברזל כאשר הטיפול במעכבי משאבת המימן הופסק.

מחסור בסידן וסכנה של שברים
מרבית הסידן נספג במעי הדק, וחומצת הקיבה ממיסה את מלחי הסידן ומאפשרת את הספיגה שלהם. בחולים שנוטלים את מעכבי משאבות המימן נצפתה ירידה בספיגת הסידן,למשל במחקר כפול סמיות שבו נתנו אומפרזול לנשים במשך 14 יום נצפתה ירידה של עד 41% בספיגה של סידן קרבונט.
באנשים הנוטלים את מעכבי משאבות המימן נצפה גם סיכון מוגבר לשברים. במחקר שעקב אחרי 115,933 ילדים נצפה סיכון מוגבר לשברים בילדים שטופלו במעכבי משאבות המימן.
במחקר שבו נבדקו 15,782 מקרים של שברים הקשורים לאוסטאופורוזיס, נצפתה שכיחות מוגברת של שברים בצוואר בירך בקרב מי שנטלו את חוסמי משאבות המימן מעל 5 שנים. ה-FDA הוציא ב-2010 אזהרה שקיים סיכון מוגבר לשברים בשימוש בחוסמי משאבות המימן.

3.שימוש בהריון

נשים הרות סובלות לעתים קרובות מצרבת, והטיפול בהם יכול לכלול שימוש בחוסמי משאבות המימן.חוסמי משאבות המימן מסווגים ע״י ה-FDA כבטוחים לשימוש בזמן ההריון למעט אומפרזול, שמסווג כפחות בטוח, וכמוצדק רק כשהתועלת שלו עולה על הסיכון.
במחקר שבחן 26 מחקרים ופורסם ב2020, נמצא שהשימוש בחוסמי משאבות המימן בזמן ההריון היה כרוך בסיכון מוגבר למומים מולדים לעומת קבוצת הביקורת.לעומת זאת, השימוש בתרופות החוסמות היסטמין מסוג 2 (כמו רניטידין או פמוטידין) לא היה כרוך בשכיחות מוגברת של מומים מולדים, אך כן נמצא כמעלה את הסיכון ללידות מוקדמות (2).
במאמר נוסף, שפורסם ב-2020, המחברים ממליצים לשמור את הטיפול בחוסמי משאבות המימן בנשים הרות ומניקות רק למצבים שבהם הסימפטומים אינם נשלטים ע״י תרופות סותרות חומצה (כמו טאמס או רני) או ע״י תרופות החוסמות היסטמין מסוג 2 (כמו רניטידין או פמוטידין) (3).

4.התפתחות גידולים בקיבה

שימוש ממושך של מעל 12 חודשים בחוסמי משאבות המימן הראה עליה בשכיחות של פוליפים בקיבה.
ביולי 2022 פורסם מחקר שבחן את כל המחקרים שפורסמו בשנים 2000-2021 בנושא הסיכון לסרטן הקיבה במשתמשים בחוסמי משאבות המימן לעומת לא משתמשים (4). הממצאים הצביעו על כך שקיים סיכון מוגבר לסרטן הקיבה במשתמשים בתרופות הללו, והמחברים ממליצים על כך שהממצאים הללו צריכים להילקח בחשבון לצורך קבלת ההחלטות בין הרופא למטופל באשר לשימוש בתרופות הללו.
גידול נוסף של הקיבה, הנקרא קרצינואיד, גם הוא נמצא בשכיחות מוגברת במשתמשים בחוסמי משאבות המימן ובייחוד בשימוש ממושך של מעל 10 שנים, כפי שמתואר במחקר שהתפרסם ב-2020 (5).

5.סיכון למחלות לב

באנשים לאחר התקף לב, שבץ, ומחלות לב אחרות נוהגים לתת אספירין ופלביקס (קלופידוגרל) כדי להפחית את הסיכון לאירועים נוספים.מאחר שקיים סיכון מוגבר לדימום בעקבות שילוב 2 התרופות הללו נהגו לתת למטופלים חוסמי משאבות מימן כדי להפחית את הפרשת החומצה בקיבה ולהפחית את הסיכון לדימומים בקיבה.
הבעיה היא שחוסמי תעלות המימן יכולים לפגוע ביעלותה של התרופה פלביקס.מספר מחקרים הראו עליה בשכיחות של אירועי לב שונים במטופלים לאחר התקפי לב שטופלו בשילוב של פלביקס עם חוסמי משאבות המימן. בעקבות כך הוציא ה-FDA אזהרה להימנע מהשימוש הבו-זמני בפלביקס ובחוסמי משאבות המימן.

6. סכנה לזיהומים

שימוש ארוך טווח בחוסמי משאבות המימן יכול להוביל לזיהומים שונים.

זיהומים במערכת העיכול
חומצת הקיבה משמשת כגורם המגן מפני כניסת חיידקים מזיקים למערכת העיכול ושגשוג שלהם שם. זהו מנגנון הגנה לא ספציפי שמנטרל חיידקים הנכנסים לגוף עם המזון. מטופלים שיש להם רמות נמוכות של חומצת קיבה הם בסיכון מוגבר לפתח זיהומים של מערכת העיכול ע״י חיידקים כמו סלמונלה,שיגלה,קמפילובקטר, וקלוסטרידיום דיפיסיל.תופעת הלוואי העיקרית בשימוש ארוך טווח בחוסמי משאבות המימן היתה שלשול, שבגינו רוב המטופלים הפסיקו את נטילת התרופה. השכיחות של שלשול הקשור בשימוש בתרופות הללו היא 3.7-4.1%, והגורמים העיקריים להופעתו הם אחד מארבעת החיידקים שצוינו קודם.
מלבד זיהומים ע״י חיידקים היו דיווחים גם על זיהומים ע״י טפילים באנשים שנטלו חוסמי משאבות מימן לזמן ממושך, למשל זיהום ע״י הטפיל ג׳יארדיה למביה.

זיהומים של דרכי הנשימה
שימוש ממושך בחוסמי משאבות המימן יכול לאפשר לחיידקים לשגשג בדרכי העיכול העליונות, וחיידקים אלה יכולים להישאף אל הריאות.
במחקר שפורסם ב-2020 וסקר מספר גדול של מחקרים ובסה״כ 65,590 מקרים של דלקת ריאות בקהילה, נמצא סיכון מוגבר לדלקת ריאות בקרב אנשים שמשתמשים בחוסמי משאבות המימן (6). הסיכון היה מוגבר גם במינון נמוך וגם במינון גבוה של התרופות, ובקרב המטופלים בתרופות היה סיכון מוגבר להתאשפז בביה״ח.

קוביד-19
מחקר שהתפרסם ב-2020 בדק שכיחות של קוביד-19 בקרב 53,130 משתתפים (8).מניתוח הנתונים הסתבר שהנבדקים שנטלו חוסמי משאבות מימן היו בסיכון מוגבר להיות חיוביים לקוביד-19, בהשוואה למי שלא נטלו את התרופות הללו.כמו כן, הסיכון לחלות בקוביד -19 היה גבוה יותר במי שנטלו מינון גבוה יותר של התרופה לעומת מי שנטלו מינון נמוך יותר של התרופה.
במחקר אחר, שבוצע בקוריאה והתפרסם ב-2021, נכללו 132,316 מטופלים שנבדקו לקוביד-19, ונערכה השוואה בין נבדקים שמשתמשים בחוסמי משאבות המימן לנבדקים שאינם משתמשים בטיפול זה (9). מנתוני המחקר עלה, שבקרב המשתמשים בחוסמי משאבות המימן, הסיכון למחלה חמורה של קוביד-19 היה גבוה ב-79% מאשר בנבדקים שלא נטלו טיפול זה.

סיכום

השימוש בתרופות מסוג חוסמי משאבות המימן הפך לנפוץ מאד בעשורים האחרונים. אולם עולות שאלות רבות לגבי הבטיחות של השימוש לטווח הארוך. נתונים רבים בנוגע להשפעות הלא רצויות של הטיפול הזה לאורך זמן מתפרסמים כל הזמן. מחברי המאמר שפורסם ב-2020, וסוקר את הסכנות השונות שבשימוש ארוך הטווח בתרופות הללו, ממליצים להגביל את השימוש הממושך בתרופות הללו, או לשקול טיפולים חליפיים כמו סותרי חומצה או תרופות החוסמות היסטמין מסוג 2.כמו כן הם ממליצים לבצע מעקב אחר רמות הויטמינים והמינרלים באנשים הנוטלים תרופות אלה. וכן להיות מודעים לסיכון המוגבר לזיהומים בשימוש ארוך הטווח בתרופות הללו.
לאור כל האמור לעיל, האם ישנן דרכים אחרות לטפל בצרבת מלבד השימוש בתרופות הללו? על כך נדבר במאמר הבא.