הקשר בין גמישות יתר של מפרקים, אלרגיות וכאבים כרוניים

האם תהיתם אי פעם מדוע המפרקים שלכם גמישים יותר משל אנשים אחרים, או מדוע יש לכם יותר כאבים ויותר פציעות מלאחרים? אם זה המצב, יתכן ואתם סובלים מתסמונת אהלרס-דנלוס.

מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מצביעים על הקשר בין תסמונת אהלרס-דנלוס לבין תסמונת שפעול יתר של תאי פיטום (Mast cell activation syndrome), ויכולים להסביר תסמינים בלתי מובנים ולהציע אפשרויות טיפול.

מהי תסמונת אהלרס-דנלוס

תסמונת אהלרס-דנלוס כוללת 13 תתי סוגים, אשר רובם תורשתיים. הסוג הנפוץ ביותר של התסמונת הינו אהלרס-דנלוס גמישות יתר (היפרמובילי), המתאפיין בגמישות יתר של המפרקים ובכאבים כרוניים. בניגוד לסוגים האחרים של התסמונת, לאהלרס-דנלוס גמישות יתר אין כיום בדיקות גנטיות, כך שהאבחנה שלו היא בעיקרה קלינית.
תסמונת אהלרס-דנלוס פוגעת ברקמות החיבור, כגון מפרקים, עצמות, עור, כלי דם, ואיברים פנימיים. לרוע המזל, אין כיום תרופה לתסמונת. כל אחד מ-13 תתי הסוגים של התסמונת הוא בעל מאפיינים ייחודיים משלו אך לכל הסוגים יש מאפיינים משותפים הכוללים: תנועתיות יתר של המפרקים, גמישות יתר של העור, ושבריריות של הרקמות.

1.תנועתיות יתר של המפרקים: באנשים עם תנועתיות יתר של המפרקים יש למפרקים טווח תנועה גדול יותר מאשר לאוכלוסיה הכללית. הדבר יכול להוביל לחוסר יציבות של המפרקים, לנקעים, לפציעות שונות, ולכאבים כרוניים. המפרקים שבד״כ מעורבים בתסמונת הם האצבעות, הברכיים, והמרפקים.
2. גמישות יתר של העור : בחלק מסוגי התסמונת יש עור שיכול להימתח מעבר למה שמוגדר כתקין והדבר יכול להוביל לעור דק, החלמה איטית של פצעים, הצטלקויות, ומרקם לא תקין של העור.
3. שבריריות של רקמות: בתסמונת אהלרס-דנלוס רקמות הגוף והאיברים הפנימיים רגישים יותר לנזק, והדבר מוביל לנטייה להיפצע בקלות, להחלמה איטית של פצעים, ולשבריריות מוגברת של חלקי גוף שונים.

תסמונת אהלרס-דנלוס גמישות יתר

תסמונת זו היא הסוג הנפוץ ביותר של אהלרס-דנלוס והיא מהווה כ-80-90% מהמקרים של אהלרס-דנלוס. זוהי גם התסמונת שנמצאה קשורה לתסמונת שפעול תאי הפיטום. הסימפטומים האופייניים לה כוללים:

● תנועתיות יתר של מפרקים
● נטייה להיפצע בקלות
● חולשת שרירים
● כאבים כרוניים
● מחלות ניווניות של המפרקים
● הפרעות בעיכול כמו עצירות
● סחרחורת ודופק מהיר הקשורים בשינויים בתנוחה
● הפרעות ברצפת האגן ובשלפוחית השתן

מהי תסמונת שפעול תאי הפיטום (Mast cell activation syndrome)

תאי הפיטום, שהם תאי דם לבנים הנמצאים ברקמות החיבור השונות בגוף, הם בעלי תפקיד חשוב במערכת החיסון. הם אוגרים בתוכם את החומר הדלקתי היסטמין וכן חומרים דלקתיים נוספים, והם משמשים כקו ההגנה הראשון של הגוף בתגובה לזיהומים, אלרגניים, חומרים רעילים, או חומרים זרים אחרים. כאשר הם מופעלים, תאי הפיטום משחררים היסטמין וחומרים דלקתיים אחרים.
אולם, תאי פיטום פעילים מדי או לא מווסתים יכולים להפוך לבעייתיים, מה שמוביל לתסמונת שפעול תאי הפיטום. בתסמונת שפעול תאי הפיטום, תאי הפיטום יכולים להפריש חומרים דלקתיים גם כאשר אין סכנה אמיתית, מה שמוביל לתסמינים מפושטים וכרוניים ולבעיות בריאות. הסימפטומים של שפעול תאי הפיטום יכולים לכלול:

● פריחות בעור
● גרד
● עייפות וחולשה
● מיגרנות וכאבי ראש
● סחרחורת ודפיקות לב
● כאבים בחזה
● תנודות בלחץ הדם
● שינויים בתיאבון ובמשקל
● חרדה ודיכאון
● שינויים בראיה
● תכיפות שתן או דליפת שתן
● הפרעות במחזור
● כאבים באגן

הקשר המסקרן בין תסמונת אהלרס-דנלוס לבין תסמונת שפעול תאי הפיטום

מחקרים מהשנים האחרונות הראו שקיים קשר בין תסמונת אהלרס-דנלוס, בייחוד אהלרס-דנלוס גמישות יתר, לבין תסמונת שפעול תאי הפיטום:
1. מיקום משותף: תסמונת אהלרס-דנלוס פוגעת ברקמת החיבור וזה בדיוק האזור בו ממוקמים תאי הפיטום. ולכן הגיוני שתסמונת כמו אהלרס דנלוס המשנה את רקמת החיבור תשפיע על תאי הפיטום, ושתאי פיטום שפועלים בצורה לא תקינה ישפיעו על רקמת החיבור.
2. הופעה משותפת: מחקר שפורסם ב-2015 במגזין הרפואי Journal of Allergy and Clinical Immunology הראה שקיימת שכיחות יתר של הופעת 3 תסמונות יחדיו: תסמונת אהלרס-דנלוס, תסמונת שפעול תאי הפיטום, ותסמונת נוספת של טכיקרדיה תנוחתית (POTS). החוקרים מצאו ש-66% מהמטופלים עם תסמונת אהלרס-דנלוס גמישות יתר ו-POTS סבלו גם מתסמונת שפעול תאי הפיטום.
3. תהליכי דלקת משותפים: מאמר שפורסם ב-2022 במגזין הרפואי Immunology Research הראה ששפעול של תאי הפיטום המוביל להפרשה של היסטמין וחומרים דלקתיים אחרים הוא בעל תפקיד חשוב בהרס של רקמות החיבור וכתוצאה מכך הופעת בעיות רפואיות במערכות גוף רבות. נוכחות התהליכים הדלקתיים הללו יכולה להסביר את הקשר שבין תסמונת שפעול תאי הפיטום לבין תסמונת אהלרס-דנלוס. החוקרים ממליצים לנקוט בגישה רב מערכתית בטיפול בסובלים מתסמונת אהלרס-דנלוס ולבדוק אצלם במקביל גם בעיות בתאי הפיטום.

המלצות לטיפול בתסמונת אהלרס-דנלוס ובתסמונת שפעול תאי הפיטום

למרות שאין כיום תרופות לתסמונת אהלרס-דנלוס ולתסמונת שפעול תאי הפיטום ישנן מספר דרכים שעשויות לסייע בהפחתת התסמינים ובשיפור הבריאות הכללית:

1. הפחיתו את הגורמים היכולים להפעיל את תאי הפיטום: זהו וצמצמו גורמים סביבתיים היכולים לגרום להפעלת תאי הפיטום כגון: אלרגנים, רעלנים, כימיקלים, ומתח נפשי. העדיפו מזון אורגני, חומרי ניקוי ומוצרי קוסמטיקה טבעיים, הפחיתו שימוש בפלסטיק, והקפידו על כך שמי השתיה שלכם יהיו נקיים.
2. עזרו לגופכם לפנות רעלנים (דטוקסיפיקציה): הקפידו על פעילות גופנית סדירה, הזעה, ושתיה מספקת.
3. הקפידו על תזונה בריאה: אכלו מזון אמיתי: ירקות, פירות, שמנים בריאים, וחלבונים בריאים. הגבילו את צריכת הסוכר והמזון המתועש.
4. נהלו היטב את הלחץ (סטרס) שלכם: דאגו לשינה טובה, ואמצו טכניקות כמו נשימות עמוקות ומדיטציה.

קיימים גם תוספים ותרופות היכולים לעזור לתסמונת שפעול תאי הפיטום, ומומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל שלכם.

לסיכום

ההבנה של הקשר המורכב בין תסמונת אהלרס-דנלוס לבין תסמונת שפעול תאי הפיטום מציעה תקווה לאנשים המתמודדים עם מצבים אלה. אמנם אין להן כיום תרופה, אך אימוץ גישה רב-תחומית המשלבת שינויים באורח החיים, שינויים תזונתיים, ותרופות ותוספים מסוימים יכולה לסייע בניהול התסמינים ובשיפור הבריאות הכללית. ההבנה של הקשר בין שתי התסמונות הללו נותנת תקווה שבעתיד יהיו לנו טיפולים טובים אף יותר.